פיצויים במקרה מוות נועדו לפצות על הפסד רגשי ובעיקר כלכלי בשל לכתו/ה של המנוח/ה. שהרי התא המשפחתי הסתמך כלכלית על השכר שהיה משתלם לו אלמלא המוות.
עו״ד אורן בושרי, מ.ר. 29404
מנוח רווק או עם תלויים
פיצויים בעת מוות מחשבים בדרכים שונות. בשונה בין מנוח/ה שהיה טרם מותו רווק בלי ילדים, לבין מנוח/ה שהותיר אחריו ילדים תלויים בו. הסכום הוא חישוב מצטבר של אלה ובקיזוז של כספים המתקבלים מביטוח לאומי:
מחשבון פיצויים במקרה מוות
פירוט חישוב
| רכיב | סכום (₪) |
|---|---|
| סה״כ לאחר ניכויים | 0 |
המחשבון נועד להמחשה בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת או התחייבות לתוצאה. החישוב מבוסס על עקרונות כלליים (הלכת אטינגר – “השנים האבודות”; הלכת פינץ; שיטת הידות – סושרד; ואומדנים מקובלים לאובדן שירותים ולכאב וסבל לפי הדין הרלוונטי), ואינו כולל היוון אקטוארי מלא, ראיות פרטניות, או התאמות פסיקה עדכניות למקרה הספציפי. יש לעדכן פרמטרים (תקרת פלת״ד, תוחלת חיים, אומדני לא־ממוני) לפי נתונים עדכניים ולבחון כל תיק לגופו.
📚 מקורות ועוגנים (לחצו לפתיחה)
- הלכת אטינגר – ע״א 140/00: “השנים האבודות” והבסיס לפיצוי לא־ממוני/כלכלי על קיצור חיים.
- הלכת פינץ – ע״א 10990/05: כאשר אין תלויים – אומדן 30% מן ההכנסה לעתיד.
- שיטת הידות (“סוּשרד”) – חלוקת ההכנסה לידת קיום/בית/חיסכון במשפחה עם תלויים.
- אובדן שירותים במשק הבית – ע״א 9788/07 מרמש נ׳ שלזינגר: טווח מנחה ~200–300 אל״ש (לעדכון לפי נסיבות ומדד).
- פלת״ד – כאב וסבל במקרה מוות: 25% מתקרת הנזק הלא־ממוני (מעודכן לפי מדד); יש לעדכן בשדה “תקרת פלת״ד”.
- תוחלת חיים: נתוני למ״ס עדכניים (ז/נ) — מומלץ לעדכן בשדה “תוחלת חיים”.
הפסדי הכנסה
הפסדי הכנסה הם החלק הארי של התביעה אם המנוח עבד ערב מותו. או אם צעיר שטרם נכנס למעגל העבודה. התביעה היא להחזר של הפסדי הכנסה בשנים שהיה אמור המנוח להשתכר אילו היה חי. עד צאתו ממעגל העבודה, לרב בגיל 67.
לפי פס״ד סושרד: זו שיטת הידות בפעימות לפי מס׳ הילדים שעוזבים את הקן. חישוב עד הגיע הילד הראשון לגיל 21. אז מבוצעת חלוקה מחדש עד שהילד השני ייצא וכך הלאה. החישוב מפחית גם את מה שהמנוח היה צורך בעצמו אילו היה חי.
אצל רווק שטרם הקים משפחה, שאין תלויים, ובאלה השתרש נוהג לפיצוי של 30% משכרו העתידי לאורך השנים עד גיל פרישה (פס״ד פינץ).
כשהמנוח מבוגר, כשהוא אלמן או גרוש והותיר אחריו ילדים בגירים אין הכרעה לפי איזה חישוב נלך. לעיתים חישוב לפי הלכת פינץ מביא לתוצאה נמוכה מהלכת סושרד. אין הכרעה ברורה עדיין בבית המשפט העליון וקיימות פסיקות שונות וסותרות בערכאות הנמוכות יותר.
בפסק דין אחרון, אבל של ערכאת השלום, שאינה מהווה תקדים, קבע ביהמ"ש שיש לבצע החישוב לפי "הלכת סושרד".
בני משפחה של המנוח, אשר היו תלויים בו מבחינה כלכלית, נקראים "תלויים". הם זכאים לפיצויים על אובדן התמיכה הכלכלית מהמנוח. בטח ילדים קטינים.
כשאין תלויים ההנחה של ביהמ"ש היא שהמנוח היה צורך 70% מהכנסתו, ורק 30% מהכנסתו היה חוסך. או מעביר ליורשים.
לעומת זאת, אם בבית היו מנוח, שני ילדים ובת זוג (סה"כ 4 נפשות), ההכנסה תתחלק ל־4 "ידות". החלק של המנוח הוא 1/4, שהוא מה שמנכים מצבר ההכנסות העתידיות – כי זה מה שהוא היה צורך לעצמו. שאר ה-3/4 הולכים לעיזבון כפיצוי – היו נשארים בידי המשפחה.
בנותיה של מנוחה שנהרגה בתאונת דרכים ערערו על פסק דין של בית משפט השלום. הם טענו שהוא שגה כשלא יישם את שיטת הידות (הלכת סושרד). הן טענו גם אם אין תלות כלכלית פורמלית, עצם קיום המשפחה משפיע על אופן השימוש בהכנסה, ויש לפצות לפי חלוקה של ידת קיום, ידת בית וידת חסכון.
המחוזי קיבל את הערעור. הוא קבע שהמנוחה לא הייתה דומה לרווקה חסרת תלויים, אלא לאם שהמשיכה לתמוך בבנותיה ונכדיה, ולכן יש לפצות לפי שיטת הידות.
היכן טעה בית משפט השלום?
השלום יישם את הלכת פינץ באופן שגוי, למרות שהמנוחה הקימה משפחה ותמכה בילדיה. הוא התעלם מהראיות הברורות לכך שחלק ניכר מהכנסתה שימש את בנותיה ונכדיה.
מה יצא טוב לבנות בזה שהוכיחו תמיכה:
הפיצוי לפי שיטת הידות, מעניק לעיזבון חלק גדול יותר מההכנסה החודשית של המנוחה. ההוכחה שהמשיכה לתמוך בילדותיה גם כשהן בגירות – הקימה את חזקת התא המשפחתי, ולכן חישבו את הפיצוי כאם שתמכה במשפחתה, ולא כרווקה.
ברוב המקרים – כן, עדיף להוכיח שהנפטר/ת לא צרכ/ה את רוב הכנסתו לעצמו, אלא תמך במשפחתו (גם אם לא היו תלויים "פורמליים"). הנה מדוע:
נניח שהמנוח הרוויח 8,500 ש"ח בחודש, וצפוי לעבוד עוד 10 שנים. לפי פינץ: הפיצוי הוא על 30% מהשכר × חודשים שנותרו = פיצוי נמוך. לפי שיטת הידות: אם היו 3 ידות (למשל אם ו-2 בנות), מנכים רק 1/3 מההכנסה, כלומר 5,667 ש"ח בחודש, מה שנותן פיצוי גבוה בהרבה.
כמעט תמיד עדיף להוכיח שהמנוח תמך במשפחתו, גם אם לא היו תלויים פורמליים. זה מאפשר להפעיל את שיטת הידות, שמובילה לפיצוי גבוה יותר.
כאב וסבל
בראש הנזק של כאב וסבל קיים הבדל גדול בין תאונות דרכים לתאונות שאינן:
בתאונות דרכים הפיצוי למקרה מוות בתאונה הוא סמלי, בערך 53,000 ₪ ולא משנה הגיל או השנים שנלקחו בעקבות התאונה.
במוות בתאונות אחרות, כלומר בתביעות נזיקין אחרות, שאינן תאונות דרכים, הפיצויים תלויים במשך הקיצור שגרם המוות. צעיר יפוצה יותר ממבוגר כי הוא אמור היה לחיות יותר שנים אלמלא המוות. מאידך, אדם שנהרג בתאונה בגיל מאוחר, 80 למשל, תוחלת חייו בהכרח גבוהה מתוחלת החיים הממוצעת.
אבדן יד מסייעת בבית
ראש נזק אחר קשור באבדן של יד מסייעת בבית. בתיקונים, עבודות בית וכיו"ב. האלמנ/ה זקוק/ה לכספים הללו שכן נוכח אבדן המנוח/ה, אבדה יד מסייעת בבית. ביהמ״ש העליון בע"א 9788/07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש נ' ד"ר אילנה שלזינגר קבע שעל הסכומים לנוע בין 200,000 ₪ ל 300,000 ₪ בשים לב לכמות וגיל הילדים לעת הפטירה. ערכם של הסכומים היום 350,000 ₪ (שכן מאז ניתן אותו פסק דין חלפו 13 שנה). כמובן שיש להביא ראיות גם למידת העזרה שתרם המנוח לבית.
הוצאות השבעה, הקבורה המצבה והאבל
יש גם להוסיף את הוצאות האבל, לרבות כיבוד בשבעה, הקבורה, המצבה והירושה בדר״כ 20,000 ש״ח. ביהמ״ש יפסוק על בסיס הקבלות שיוצגו בפניו.
קיזוז כספים מביטוח לאומי
קיזוז כספים שהתקבלו מתבצע אחרי החיבור של כל ראשי הנזק. בדר"כ הסכום מהוון (מלשון הווה) של כל הכספים העתידיים מביטוח לאומי: קצבת שארים או קצבת תלויים, אם מדובר במוות מתאונת עבודה. פרט לביטוח לאומי, מנכים גם פנסיה (רק הישנות. החדשות מתנהגות כמו ביטוח ולכן לא מנכים אותן).
פיצויים עקב מוות מחשבים לפי השנים שנלקחו. בתאונות שאינן דרכים, בודקים על פי לוחות סטטיסטיים מה תוחלת החיים הצפויה של אותו אדם. זאת על פי הגיל שאליו הגיע במועד התאונה. בפס"ד ברטה מרציאנו נקבע פיצוי של 175,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים של 4 שנים בסה"כ.
עו״ד אורן בושרי
בחן את עצמך
🙂